בָּכָה

בכי, בָּכָה(b. h.; √בך to break through, split, v. Ges. H. Dict. s. v.; v. בכר) to weep. Ḥull.7b; a. fr. Ohol. XVIII, 4 שדה בּוֹכִין weepers field, a place where the funeral cortege disperses; v. M. Kat. 5b שדה שמפטירין בה מתים (Ms. M. שמפסידין) where the funeral addresses are held. Pi. בִּכָּה 1) to cause to weep, make cry. Lam. R. to I, 2 (ref. to בכה תבכה) בוכה ומְבַכָּהמה״ש עמה she cries and makes the angels cry with her. Ex. R. s. 1 היו מְבַכִּין אותו they made it (the Egyptian child) cry. 2) to mourn, lament (Ezek. 8:14). Tosef.Kel.B. Bath. II, 8 מְבַכּוֹת מיתיהן lament their dead.